סרגיי (סרג'יו) לרנר גולן

תחילה, אני רואה את עצמי כ"תלמיד נצחי", המונע מצמא לגדילה והתפתחות. אני בן זוג לחן גולן ואבא ללביא.  אני חבר של הציפורים ובעלי החיים. אני אומן שאוהב ליצור בכל חומר- עץ, אדמה, עיפרון, פחם וצבעי מים. אני מחנך ופדגוג שמבקש להיטיב עם העולם. ולסיום אני מכיר תודה על חיים ומגורים של מעל עשור במרחבי צפון הארץ והאפשרות לצעוד ולהכיר את השבילים והיערות שהפכו להיות בית עבורי.

הסיפור שלי:

לאורך כל חיי הבוגרים והמקצועיים זכיתי לחנך ולהדריך ילדים בסביבה הטבעית, בעיקר במסגרות בלתי פורמליות ופרטיות. מסע זה, שנמשך למעלה מעשור, הפך מגישה מקצועית לדרך חיים ותפיסת עולם עבורי. במהלכו, זכיתי לחזות בפלא, בקסם וביתרונות הבריאותיים – הנפשיים והפיזיים – המתאפשרים לילדים השוהים בטבע.

חוויה זו הובילה אותי בשנת 2015. כחניך בקורס המדריכים של ארגון שומרי הגן, בצומת מרכזית בחיי, לעבור טקס עתיק שנקרא "ויז'ן קווסט" שבמהלכו ישבתי לבדי תחת עץ שיטה בלב המדבר, במשך 5 ימים, בצום ומדיטציה, ולשאול: "מה עליי לעשות כדי להפוך את העולם ואת החברה לטובים יותר?" שם צמחה בי ההבנה שיש להביא את חינוך היער אל המגזר הציבורי, לפתוח בית ספר ממלכתי בגישה זו ולשמש בו כמחנך. כך מצאתי את עצמי כחלק מחבורה של אנשי חינוך בעלי חלום משותף. לאחר מסע מפרך של מספר שנים, נבט הזרע והוקם בית הספר הממלכתי-ציבורי הראשון בארץ בגישת חינוך יער – 'ילקוט הרועים' בקיבוץ אל-רום, לילדי צפון הגולן.

בבית ספר זה חינכתי את כיתת 'עזרר', וזכיתי לצמוח איתם מכיתה ב' עד כיתה ו'. כיום אני מורה מקצועי למשחקים, אומנות ומתמטיקה, ובנוסף משמש כרכז הטיולים של בית הספר. זוהי הזדמנות עבורי ליצור חינוך אחר, שבו הילדים נראים, זוכים לבריאות וחיים חינוך המחובר למציאות היומיומית. זהו מסע חלוצי של ביסוס פדגוגיה בגישת חינוך היער.

אחת השאלות המרכזיות שמנחות אותי בעבודתי החינוכית היא: כיצד ליצור למידה מתוך חוויה מהנה? התשובה שמצאתי שוב ושוב היא – משחק. במשחק מתקיים קסם מיוחד שבו הילדים נרתמים, פועלים ואף לומדים. כך הבנתי שמשחקים טומנים בחובם פוטנציאל אדיר שאפשר לפתח ולבנות פדגוגית. יצאתי למסע של חקר ופיתוח המשחק ככלי מרכזי בכיתה שחינכתי, והמשחק הפך לשיעור חובה יומי הפותח את הבוקר. בעקבות זאת, כל שאר הכיתות אימצו את המשחק כפעימת שיעור קבועה יומית.

כיום אני מבקש להעביר הלאה את הידע והניסיון שצברתי: להביא את המשחק ואת גישת חינוך היער לכלל בתי הספר בארץ ולצוותי הדרכה במסגרות שונות. בשנים האחרונות אני זוכה להסתובב בארץ, לפגוש מורים וצוותים רבים ולהעניק להם מהידע שלי בסדנאות המשחק שלי. 

על הדרך שבה אני צועד, אני חב תודה גדולה למורים וארגונים רבים מהם זכיתי ללמוד ולהתפתח אישית ומקצועית. ברצוני להודות מקרב לב ל:

• תודה לעמותת "אחריי!" שבה התחלתי את דרכי כחניך, אחר כך ש"ש - גרעינר בנחל ומדריך בוגר. בפרויקט "אחרי בשטח". העמותה הייתה הראשונה שפתחה בפני את השער להדרכה ולעשייה למען החברה. 

• תודה לזוגתי לחיים, חן גולן שזרעה זרעי השראה שהובילו אותי לעסוק ולהתפתח בחינוך יער ומשחק

• תודה לעופר ישראלי, מנכ"ל ומוביל הכשרת מדריכי היער בארגון שומרי הגן, שפתח בפני את הדרך לחיבור עמוק לטבע ואת גישת חינוך היער. 

• תודה לאורי ערד, סטפן קסטנבאום וחמוטל (טאווה) גורן-חיטין מארגון שפת הציפורים על חשיפה ולימוד של מודל שמונת המגנים ושפת הציפורים.

• תודה לג'ון יאנג, ממקימי ארגון שמונת המגנים, על עבודתו המסורה והחשובה לעולמנו, בחיבור אנשים לטבע, לעצמם ולחברה שלהם.

• תודה לד"ר גלעד גולדשמידט ולמיכל בן שלום, ממובילי חינוך וולדרוף, על הליווי הפדגוגי לבית הספר ילקוט הרועים ועל החניכה האישית בדרכי כמחנך.

• תודה לצוות 'ילקוט הרועים', שהפך עבורי לבית, משפחה, קהילה ושותפים לעשייה. מי ייתן והמעשים שלנו יהדהדו שבעה דורות קדימה.

• תודה לנעמה תל צור- על קורס סיפור הסיפורים, שפתח בפני שער מדהים של דימיון ויצירה, ואיפשר לי את אחד מהכלים הגדולים בעבודתי החינוכית- סיפור סיפורים.

• תודה לנטע קומורניק מציור בר וחן רכטמן מארץ יצורי הפרא, שפתחו בפני את השער לאומנות, ציור ויצירה. ויתרה מכך, שזרעו בי זרע של אמונה בעצמי בתחום האומנות.

• תודה למייקי אלפנט- שהוא מורה גדול למלאכת גילוף העץ ועל כך שהעניק לי מהידע הגדול שלו ליצירה וגילוף בעץ. 

• תודה לאסף בן דוד ולעומרי שקותאי על הובלת ארגון 'מקום מפגש' ולקורס הגששות שפתח בפני שער לראות את בעלי החיים שנמצאים כל הזמן סביבי.

• תודה למרצי מכללת תל חי על תואר ראשון ושני בחינוך, ולפרופסור עירית ששון ולד"ר נירית אסף על הליווי המקצועי, ההכוונה והתמיכה בכתיבת המחקר שלי על פדגוגית בית ספר יער בעבודת התזה. 

• תודה למכללת אורנים על לימודים מקצועיים של תעודת ההוראה המתקנת בשפה ובחשבון.

• תודה למדרשת חספין שדרכה למדתי להיות מדריך טיולים- תו תקן והייתה בית עבורי להדרכת טיולים והכרת הארץ. 

• תודה על הזמן שחייתי בקיבוץ נאות סמדר- שפתח בפני את השאלות הגדולות והחשובות אל הדרך לגלות מי אני באמת ומה הם יחסים מיטיבים בין אנשים....

• תודה לארנינה קשטן על פיתוח תחום 'התקשורת המקרבת' בארץ- אחד מכלי החובה, שלדעתי נכון שכל מחנך יחזיק. 

• לסיום. תודה גדולה כמובן להורים שלי- איגור ונדיה לרנר. שהיו ההורים הכי טובים שיכולתי לבקש. היו עבורי והאמינו בי בכל צעד בדרך.