בחינוך יער, יש לנו רצון ומטרה עמוקה לייצר חיבור של הילדים עם הסביבה הטבעית שלהם. אחת הדרכים הנפוצות והמשמעותיות ליצירת חיבור זה היא באמצעות מתודה הנקראת "פינת ישיבה". אנו מזמינים את הילדים לשבת עם עצמם במקום קבוע בטבע, להתבונן ולספוג את סביבתם, ואת השינויים הקטנים מישיבה לישיבה.
עד כאן הכל טוב ויפה, נכון? אך להזמין ילדים צעירים לשבת לבד בטבע זה לא תמיד זורם... ילדים משתעממים מהר ומתקשים בתרגיל: הם חוזרים לפני תום הזמן שהוגדר, או עושים הכל בפינת הישיבה חוץ מלהתבונן בטבע... אז איך עוזרים לילדים לעשות את המעבר הזה וליהנות מהמתנה שיש להקשבה עמוקה בפינת ישיבה להציע? הופכים את זה למשחק! (ובכלל אין צורך להגיד להם שזו "פינת ישיבה").
כולנו מכירים מחבואים... אז קבלו טוויסט קטן למשחק המוכר, שמאפשר לילדים את המתנה של פינת הישיבה:
פרטי המשחק:
לאיזה גיל: מכיתה ב' ומעלה.
כמה ילדים: אין הגבלה.
ערכים: פינת ישיבה, הקשבה, הסוואה.
סיפור שמוביל את המשחק:
* זה הסיפור בגדול ובקיצור, כמובן כדי להכניס יותר פרטים ולהרחיב את החלקים השונים של הסיפור.*
פעם, בלב יער קסום, חיו יצורים קטנים – חיפושיות, לטאות ונמלים – שתמיד חיפשו מזון. אבל ביער הזה חי גם "הענק המגלה" – זה אני (או אתם, המורים). "הענק המגלה" לא רצה לפגוע ביצורים הקטנים, אבל הוא היה סקרן נורא! הוא רצה לראות איך הם חיים, מה הם אוכלים ואיפה הם מסתתרים. היצורים הקטנים, מצדם, ידעו שאם "הענק המגלה" ימצא אותם, הם יצטרכו לחזור מיד למחילות שלהם עד שיעבור הסכנה. לכן, הם פיתחו שיטה מיוחדת: מחבואי היעלמות. מטרתם הייתה להתחבא כל כך טוב, שגם כשה"ענק" חיפש, הוא לא מצא אותם. הם למדו להקשיב, לזוז בשקט ולהיטמע בטבע. אם נשארו נסתרים עד תום הזמן – הם ניצחו, אך אם התגלו, חזרו למחבוא וחשבו על דרך טובה יותר לפעם הבאה. עכשיו תורכם להיות היצורים הנסתרים של היער ולגלות את כוחה של ההיעלמות!
כללי המשחק:
- הגדרת גבולות ברורים (מאוד) למרחב המשחק.
- הגדרת זמן למשחק: בין 5 ל-25 דקות (תלוי בקבוצה ובשלב שבו הם נמצאים).
- על הילדים להתחבא בתוך הגבולות בצורה כזו שהמורה לא ימצא אותם כלל! בשונה ממחבואים רגיל, שבו עליהם לצאת ולספור, כאן עליהם להצליח להישאר במחבוא שלהם עד תום הזמן.
-במידה וילד/ה נמצא/ה על ידי המורה, עליו/ה לחזור למחנה (או לנקודת הכינוס) ושם יש כמה אפשרויות שניתן לתת לו/ה לעשות:
1. לבנות פינת מסתור חדשה לקראת הפעם הבאה שנשחק.
2. לבצע משימה קטנה במחנה (לדוגמה: לבנות רוג'ום, למצוא 5 עלים בצבעים שונים, לאסוף עצים למדורה וכדומה).
3. אפשרות נוספת, מתוך ההצעות הקודמות: להפוך ל"מתבונן/ת שקט/ה", "גשש/ת מתלמד/ת" או לבצע "משימת אתגר אישית".
כאשר מכריזים על סוף המשחק ואוספים את הילדים (וכמובן מוודאים שכולם חזרו), זו ההזדמנות לאסוף את הסיפורים שלהם. זו ההזדמנות ל"דוג" איזה סיפור "פינת ישיבה" מהילדים ולשאול אותם האם הם פגשו חיה או ראו משהו מגניב במקום שבו התחבאו. ואז יכול להגיע סיפור כמו: "ישבתי לי בתוך השיחים, עברת ממש לידי! בדיוק עלה לי על היד עכביש קטן ולא רציתי לעשות רעש שתשמע אותי! אז לא הזזתי אותו, הסתכלתי עליו וקלטתי משהו מגניב על הגב שלו...."
טיפים למשחק:
- "חפשו גרוע": כשיש ילדים שמוצאים מחבוא טוב, לרוב הם יחזרו אליו בכל פעם שתשחקו את המשחק. לכן, אם אתם קולטים שילד מצא מחבוא מעולה, נסו "להתעלם" ממנו כדי שיוכל לחזור לאותו המקום בפעם הבאה. הילדים שמתגלים לרוב הם אלו שלא השקיעו מספיק במחבוא שלהם.
- *גבולות ברורים!* חשוב מאוד לוודא שכל הילדים מבינים את גבולות המשחק. לאבד ילד זו חוויה לא נעימה. עשו את כל המאמצים לוודא שהגבולות ברורים, וכמובן לוודא חזרה של כולם מהמשחק. תדרכו אותם מה לעשות במקרה של שילד לא מוצא את הקבוצה (להישאר במקום). גם חשוב גבולות לגובה. פעם מצאתי ילד שהתחבא לי בגובה 6 מטר בצמרת של עץ...
- *הגדלת זמן* המחבוא בהדרגה ממפגש למפגש.
* בשלבים מתקדמים, אפשר למנף את המשחק על ידי מתן משימה מקבילה לילדים לבצע בזמן המחבוא. כמו להתבונן על משהו. שאתם תלכו ותעשו איזה סימן שהם יצטרכו לגלות . לצייר משהו מהמחבוא שלהם תוך כדי שהם מתחבאים מבלי להימצא...