אז... יום אחד הגעתי לכיתת ברוש (כיתה ב'). המחנכת סיפרה לי בהתרגשות שבימים האחרונים הכיתה פגשה ינשוף ליד עץ מסוים, והיא תשמח אם אביא משחק שיחבר אותם אל חייו של הינשוף. באותו הזמן, אני החזקתי בצורך של הכיתה לעבוד על דינמיקה קבוצתית ולבנות גוף כיתה הפועל בשיתוף פעולה. כך התבשל לו בראשי משחק בהרכבה אישית, בהתאמה מדויקת לצרכים אלו.
המשחק:
סיפור פתיחה: סיפרתי על ינשוף ששמו "נושי", שחי לו בעץ לא רחוק מהיכן שאנחנו יושבים. נושי היה יוצא לצוד עכברים ונברנים מדי לילה. אך הנברנים והעכברים, כל אחד לעצמו, ברחו בכל כוחם מהינשוף, אך ללא הצלחה – רבים מהעכברים נתפסו על ידי נושי. לאחר ימים רבים, הם הבינו שהם צריכים לעשות משהו כדי להגן על עצמם, והחליטו לבנות יחד מחילה שתשמור עליהם מהינשוף...
שלב בסיס- כללי המשחק: המשחק מתנהל בפעימות של "יום" ו"לילה" שעליהן המחנך מכריז ("הלילה ירד", "הבוקר עלה"). ההכרזה היא לפי תחושתו ובהתאם להתקדמות המשחק. לאחר יום אחד ולילה אחד, מוכרז שעבר "יום".... בשלב בסיס מקיימים 5 "ימי" משחק.
סוף המשחק:
שלבים ווריאציות למשחק:
** בראייתי, הדבר הנכון הוא לקחת משחק ולעשות איתו תהליך עומק. על בסיס חוקי היסוד של המשחק, הילדים עוברים מסע. הם משחקים את המשחק על פני מספר פעילויות, כאשר בכל פעילות המשחק עולה שלב (במידה ויש תחושה של מיצוי השלב הקודם). עלייה בשלב היא עלייה באתגר המשחק, באמצעות שינוי קטן, שלא משנה את כללי הבסיס אך מוסיף אתגר לילדים ויוצר התחדשות ועניין במשחק.
שלב 1- לילדים יש 5 "ימים" לסיים את המשימה
שלב 2- לילדים יש 4 "ימים" לסיים את המשימה
שלב 3- במעגל האבנים, יש לבנות 5 רוג'ומים של 5 אבנים - ב4 ימי משחק
שלב 4- מוסיפים עוד ינשוף כתופס (2 ינשופים) על פני 5 ימי משחק - 5 רוג'ומים של 5 אבנים
שלב 5- לילדים יש 3 ימים לסיים את המשימה- 2 ינשופים, מעגל אבנים עם 5 רוג'ומים של 5 אבנים
הערות וטיפים
לדוגמה- סיפור: כשהגענו לשלב השלישי של המשחק, הילדים הצליחו לסיים את המעגל, ונשאר להם הבוקר האחרון במשחק כדי שכולם ייכנסו אליו. כל מה שנותר לעשות היה שכל הילדים ייכנסו לתוך המעגל. כולם נכנסו, למעט ילד אחד שבחר לעשות "דווקא" – הוא רצה להתריס מול כולם ולנסות לברוח מהינשוף ולהיכנס ברגע האחרון. אולם, הוא לא הצליח, והינשוף תפס אותו. הקבוצה נכשלה במשימה.עלה תסכול גדול מאוד מצד הילדים, והרבה כעס הופנה אל אותו הילד שבחר לא להיכנס בכוונה. אני לא נבהלתי. נתתי הכלה והכרה לאותו ילד שזה בטח לא נעים לשמוע את החברים. לאחר מכן ישבנו למעגל, ובצורה מונחית עזרתי לכל הצדדים לדבר אחד עם השני. מה שעלה בעיבוד היה דפוס של אותו ילד להרוס לאחרים דברים.העוצמה של השיחה הביאה לכך שהילד הבין באופן עמוק משהו על ההתנהלות שלו מול חבריו. הוא קיבל שיעור מהחברים שלו דרך המשחק, שהיה חזק יותר מכל שיעור או שיחה שאני הייתי יכול לעשות מולו. ומאותו יום, הוא השתנה באופן משמעותי בנושא. החברים סלחו לו והיום המשיך בשלווה.