אז... יום אחד הגעתי לכיתת ברוש (כיתה ב'). המחנכת סיפרה לי בהתרגשות שבימים האחרונים הכיתה פגשה ינשוף ליד עץ מסוים, והיא תשמח אם אביא משחק שיחבר אותם אל חייו של הינשוף. באותו הזמן, אני החזקתי בצורך של הכיתה לעבוד על דינמיקה קבוצתית ולבנות גוף כיתה הפועל בשיתוף פעולה. כך התבשל לו בראשי משחק בהרכבה אישית, בהתאמה מדויקת לצרכים אלו.
סיפור מוביל:
סיפרתי על ינשוף ששמו "נושי", שחי לו בעץ לא רחוק מהיכן שאנחנו יושבים. נושי היה יוצא לצוד עכברים ונברנים מדי לילה. אך הנברנים והעכברים, כל אחד לעצמו, ברחו בכל כוחם מהינשוף, אך ללא הצלחה – רבים מהעכברים נתפסו על ידי נושי. לאחר ימים רבים, הם הבינו שהם צריכים לעשות משהו כדי להגן על עצמם, והחליטו לבנות יחד מחילה שתשמור עליהם מהינשוף...
מהלך המשחק:
שלב בסיס- כללי המשחק: המשחק מתנהל בפעימות של "יום" ו"לילה" שעליהן המחנך מכריז ("הלילה ירד", "הבוקר עלה"). ההכרזה היא לפי תחושתו ובהתאם להתקדמות המשחק. לאחר יום אחד ולילה אחד, מוכרז שעבר "יום".... בשלב בסיס מקיימים 5 "ימי" משחק.
סוף המשחק:
שלבים ווריאציות למשחק:
** בראייתי, הדבר הנכון הוא לקחת משחק ולעשות איתו תהליך עומק. על בסיס חוקי היסוד של המשחק, הילדים עוברים מסע. הם משחקים את המשחק על פני מספר פעילויות, כאשר בכל פעילות המשחק עולה שלב (במידה ויש תחושה של מיצוי השלב הקודם). עלייה בשלב היא עלייה באתגר המשחק, באמצעות שינוי קטן, שלא משנה את כללי הבסיס אך מוסיף אתגר לילדים ויוצר התחדשות ועניין במשחק.
שלב 1- לילדים יש 5 "ימים" לסיים את המשימה
שלב 2- לילדים יש 4 "ימים" לסיים את המשימה
שלב 3- במעגל האבנים, יש לבנות 5 רוג'ומים של 5 אבנים - ב4 ימי משחק
שלב 4- מוסיפים עוד ינשוף כתופס (2 ינשופים) על פני 5 ימי משחק - 5 רוג'ומים של 5 אבנים
שלב 5- לילדים יש 3 ימים לסיים את המשימה- 2 ינשופים, מעגל אבנים עם 5 רוג'ומים של 5 אבנים
פדגוגיה של המשחק:
* חיקוי חיות: השימוש בחיקוי חיות במשחק אינו מסתכם רק במחווה גופנית משעשעת, אלא מהווה כלי פדגוגי עמוק ללמידה מתוך התנסות גופנית. כאשר הילד "נכנס לנעליו" של העכבר או "פורש כנפיים" כינשוף, הוא חווה שינוי תודעתי וחושי: הוא לומד להקשיב לכל רשרוש בעלים, להבין את משמעות הצללים ולנוע במרחב מתוך מודעות גופנית גבוהה ושקט פנימי. חיקוי זה מאפשר לילדים לפתח אמפתיה עמוקה לעולם החי, מתוך הבנה שכל יצור בטבע פועל לפי אסטרטגיות של הישרדות, ריכוז ותנועה. עבור המחנך, זהו רגע שבו הגבולות בין הלומד לסביבה מטשטשים, והילד הופך לחלק אורגני מהמערכת האקולוגית של היער. מעבר לפיתוח הקואורדינציה והמוטוריקה הגסה, החיקוי מעניק לילדים "משקפיים" חדשים דרכם הם חווים את המרחב לא כצופים מהצד, אלא כמשתתפים פעילים בדרמה הגדולה של הטבע, מה שמחזק את תחושת השייכות שלהם לסביבה הטבעית.
* מוטיבציה פנימית גבוהה דרך המשוב המיידי. הילדים רואים את ההתקדמות שלהם בזמן אמת: המעגל שנסגר והרוג'ומים שנערמים. תחושת המסוגלות נבנית תוך כדי תנועה, כאשר האתגר (הינשוף) נמצא שם כל הזמן כדי לשמור על רמת דריכות גבוהה. המעבר מ"פעולה פסיבית" של ציות לכללים ל"פעולה אקטיבית" של תכנון אסטרטגי – איך לבנות הכי מהר ביום ואיך להתחמק בלילה – הופך את הלמידה לחווייתית, עוצמתית וכזו שנחקקת בגוף ובתודעה של הילדים כאחד.
* ניהול מקצב המשחק: ההכרזה שלכם על משך הזמן של הינשוף בבוקר (זמן המנוחה שלו) משפיעה רבות על קצב המשחק. אם אתם רוצים להקל על הילדים, אפשרו לינשוף יותר זמן מנוחה.
* דינמיקה קבוצתית במשחק: המשימה דוחפת את הילדים לפעול יחד, כיוון שההצלחה שלהם תלויה זה בזה. יכול להיות שיהיו ילדים שיבחרו יותר לבנות את המעגל, כאלו שיבחרו להעסיק ולברוח מהינשוף, וכאלו שיבחרו לשחרר שבויים. חשוב ללוות ולשים לב לתפקידים השונים ולאווירה בקבוצה. בנוסף מתקיימת תלות הדדית בקבוצה, אי אפשר להשאיר אף אחד מאחור תפוס משום שכולם צריכים בסוף הזמן להיכנס יחד למעגל על מנת להצליח במשימה. ייתכן שהתפקידים הטבעיים שהילדים יבחרו לעצמם לא ישרתו את המשימה, וילדים מסוימים יחושו תסכול על כך שלא תמכו במה שהם עשו כדי לקדם את ההצלחה. זה מצוין! כי זה החומר שאיתו אנו עובדים עם הילדים. אל תחששו מ"קריסה", ראו זאת כהזדמנות חיה לעיבוד עם הילדים של ההחלטות וההתנהלות שלהם כקבוצה.
לדוגמה- סיפור מקרה לדינמיקה קבוצתית: כשהגענו לשלב השלישי של המשחק, הילדים הצליחו לסיים את המעגל, ונשאר להם הבוקר האחרון במשחק כדי שכולם ייכנסו אליו. כל מה שנותר לעשות היה שכל הילדים ייכנסו לתוך המעגל. כולם נכנסו, למעט ילד אחד שבחר לעשות "דווקא" – הוא רצה להתריס מול כולם ולנסות לברוח מהינשוף ולהיכנס ברגע האחרון. אולם, הוא לא הצליח, והינשוף תפס אותו. הקבוצה נכשלה במשימה.עלה תסכול גדול מאוד מצד הילדים, והרבה כעס הופנה אל אותו הילד שבחר לא להיכנס בכוונה. אני לא נבהלתי. נתתי הכלה והכרה לאותו ילד שזה בטח לא נעים לשמוע את החברים. לאחר מכן ישבנו למעגל, ובצורה מונחית עזרתי לכל הצדדים לדבר אחד עם השני. מה שעלה בעיבוד היה דפוס של אותו ילד להרוס לאחרים דברים.העוצמה של השיחה הביאה לכך שהילד הבין באופן עמוק משהו על ההתנהלות שלו מול חבריו. הוא קיבל שיעור מהחברים שלו דרך המשחק, שהיה חזק יותר מכל שיעור או שיחה שאני הייתי יכול לעשות מולו. ומאותו יום, הוא השתנה באופן משמעותי בנושא. החברים סלחו לו והיום המשיך בשלווה.