***למשחק קודמים פוסטים רבים במאגר המשחקים, שעל בסיסם נבנה הרקע התיאורטי בפוסט זה, במידה ומושגים מסויים אינם מובנים לכם או מוכרים ממליץ לעיין:
- פוסט- "ריתמיות-הדרגתית" (חסידה ונמיות)- על מנת להבין את נושא השלבים.
- פוסט- "משחק שיא" (ספירת הציפורים האדומות)- להבין מהו משחק שיא.
- פוסט- "חיי ציפור"- להבין מה יכול להשתבש בבחירת משחק שיא.
- פוסט" "משחק שמזין את עצמו" (משחק הזנבות)- על תרבות של משחק לא תחרותי.
- פוסט "משחקי מגרש" (סוחרים ושודדים) - על ז'אנר המשחקים הזה.
- פוסט- "חשיבות המשחק" (משחק תפוחי האדמה)- זה הבסיס להכול.
היער, הילד והמשחק: האם אנחנו יודעים מתי משחקים ומתי חולמים?
קיום של הבדלות עוזרות לנו להבין לעומק יותר את מה שמתרחש סביבנו. לכן חשוב להבין שיש הבדל עצום בין הרגע שבו הילד במשחק דמיון ספונטני שבו הוא ציפור קטנה שבונה קן לבין הרגע שבו הוא משחק תופסת עם גבולות מוסכמים. באנגלית מקיימים הבחנה יפה בין שני סוגי המשחק האילו. ההבחנה בין Play (משחק חופשי) לבין Game (משחק מובנה).
ה-Play, המשחק החופשי. בפשוטו הוא זמן שבו הילד משחק ללא הנחיית מבוגר, אין כללים והכוונה. זהו הרגע שבו הילד הופך למחוקק בלעדי של המציאות: גזע עץ נהפך לספינת פיראטים מלוכלכת, ואבן הופכת לביצת דרקון. אין מטרה, אין פרס, אין כישלון. בחינוך יער אנו קוראים לזמן זה "זמן יער".
המשחקיות החופשית היא מעבדת המוח של הילד. כאשר אין חוקים נוקשים או יעד חיצוני, הילד נאלץ ליצור את עולמו בעצמו, מה שמחזק את היצירתיות והגמישות המחשבתית. באמצעות Play, הילד לומד להתמודד עם מכשולים (איך לגרום לשני ענפים להישאר מחוברים?) ולפתח פתרונות אינטואיטיביים, ובכך הוא בונה ביטחון עצמי ביכולתו להשפיע על הסביבה. נבנת יצירתיות ודימיון. כאשר זוהי הזדמנות מכרעת לויסות רגשי ולחיזוק הדימוי העצמי, מכיוון שאין "כישלון" – יש רק ניסויים אינסופיים המקדמים את ההתפתחות.
אפילו אם הילדים בוחרים בזמן זה לשחק משחק Game, עם כללים ומטרה. זה עדיין מבחינתי משחק חופשי. משום שמבוגר לא מתערב וזה העיקר. זהו זמן של הילדים לנהל את עצמם ולמצוא את עצמם. אני אוהב לראות ילדים מנסים לארגן יחד משחק משותף. אם יש להם 30 דקות זמן יער. לפעמים יקח להם 20 דקות לדון, לנהל משא ומתן ולהתווכח במה לשחק ורק ישחקו בסוף 10 דקות. כמדריך/מורה לפעמים סיטואציות כאלו "מדגדגות" לנו, אנו רוצים להתערב ולעזור לילדים. אך אני אומר שאל לנו לעשות זאת. הזמן הזה שהם דנים הוא קריטי וחשוב עבורם. במרחב הזה, הם באמת מתנסים בתקשורת, קבלת החלטות משותפת וניהול עצמי.
אולם אדגיש, שלפעמים במשחק חופשי יכולים לעלות תכנים לא מותאמי גיל, חציית גבולות ותחושת שעמום ותסכול מצד הילדים. כל אלו אתגרים שחשוב להכיר בהם ולתת להם מענה. על המענים אני מדבר בסדנאות ובליווים שלי =].
אז ה-Game הוא המסגרת, המדמה את החוזה חברתי. עם חוקים ברורים, מגבלות קבועות ומטרה. לדוגמא משחקים כמו "איילה וזאבים" או "הפסיכיאטר" מכריחים אותנו להתכנס לריכוז, לתרגל דדוקציה, לכבד את החוזה החברתי (החוקים), ובעיקר – ללמוד להתמודד עם תסכול שמעלה תחושת המסוגלות שלנו במשחק. בנוסף דרך המשחק המונחה, אנו המובילים יכולים להביא לילדים ערכים שונים או מיומנויות שאנו מבקשים שירכשו וילמדו.המבנה המבוקר הזה מאפשר לנו לתכנן במדויק את האתגרים שישרתו מטרה חינוכית ספציפית, מעבר למטרה המוכרזת במשחק. כך, על ידי הכנסת חוק כמו "תקשורת שקטה" במהלך משחק, אנו מטפחים באופן ישיר יכולת הקשבה, איפוק ודחיית סיפוקים. ההתמודדות המוצלחת עם גבולות אלו בתוך המשחק מתורגמת לחוסן נפשי ומיומנויות התמודדות שהילדים יכולים ליישם מיד גם במצבים חברתיים יומיומיים מחוץ למסגרת המשחק. לכן, ה-Game הוא לא רק שעשוע; הוא כלי אימון סימולטיבי קריטי להכנה למציאות שידרשו כמבוגרים.
בנקודה זו, אציין שעם כל הכבוד להבדלות היפות שאפשר לעשות בחיים. היופי הוא להבין שהחיים הם לא שחור ולבן, אלא רצף. ולפעמים שני סוגי המשחק האלו יכולים להתקיים אחד עם השני. הם לא קצוות מנוגדים, אלא שני שותפים המשתלבים על ציר המשחקיות אחד. המטרה שלנו כמנחים היא לא לבחור בין חופש למבנה, אלא לאפשר תנועה גמישה בין שניהם. לעיתים ה-Play מוליד Game: הריצה הספונטנית הופכת לפתע ל"תחרות ריצה" בהסכמה. ולעיתים ה-Game מפתח את ה-Play: לאחר שהילד תרגל מיומנות הסוואה במשחק מובנה, הוא ייקח את הקשב החשוב הזה וישתמש בו בצורה טבעית וחופשית יותר ב-Play הבא שלו.
לכן האומנות בחינוך יער היא לדעת מתי לתת לילד להיות מחוקק חופשי ב-Play שלו, ומתי להזמין אותו באהבה לתוך המסגרת המחייבת של ה-Game. כשאנחנו רואים את הציר הזה, אנחנו מבינים שבכל פעילות ביער אנחנו לא רק משחקים, אנחנו מעניקים לילדים מגוון מלא של כלים – מהדמיון הפרוע ועד לכיבוד הגבולות – שכולם נחוצים להתפתחות שלמה.
אז הגענו לשלב הדוגמא איך לשלב את שתיהם במשחק =]
אש ביער- בגרסה הקלאסית והבסיסית שלו (שלב 1):
זו משחק מגרש. מגדירים ביער את המגרש, 3 קווים, שני קווים במרחק של לפחות 60 מטר זה מזה, וקו אמצע ביניהם.
תפקידים:
התופס - נקרא האש- הוא עומד על קו האמצע ויכול לרוץ רק לאורכו הלוך חזור בחופשיות.
הנתפסים- כל שאר הילדים עומדים על אחד הקווים. המדריך מחלק את הנתפסים ל3 קבוצות, לא משנה אילו, לדוגמא: דורבנים, צבים, וזאבים. או גמדים, פיות ודרקונים…
מהלך המשחק:
- ה"אש" מכריזה על שם של אחד הקבוצות. המטרה שלהם היא לעבור מהקו שבו הם עומדים, דרך האמצע לקו השני.
- כל מי ש"האש" תופסת בנגיעה. הופך להיות "עץ", הוא עומד במקום, אסור לו להזיז את הרגלים או לעשות צעד מכל סוג. הוא מצטרף לאש כתופס, מי שהוא מצליח לתפוס בנגיעה, שעובר לידו, הופך גם הוא לעץ. יש אפשרות לאש להכריז "אש ביער!" ואז כל הקבוצות צריכות לעבור. לא משנה על איזה קו הם עומדות.
גרסת משחק השיא- "אש ביער, המאבק בין האור והחושך!"
כמה ילדים: לפחות 12
לאיזה גיל: לפחות מכיתה ד'
ערכים ומיומנויות: משחק מגרש, משחק שמזין את עצמו, דימיון ויצירתיות, פיזיות וסופרטיביות, החלפת תפקידים והשתנות.
בהתאמה לעבודה הדרגתית-ריתמית, חשוב לקיים שלבים מקדימים שבונים את המשחק מהשלב הבסיסי שלו אל השלב הסופי כמשחק שיא. כראות עיניכם בנו את השלבים, אני כאן מציג את התוצר הסופי. המשחק משלב בתוכו את המשחק המונחה עם המשחק החופשי בסגנון RDND שמזמין דימיון וחופש לילדים בצורת המשחק.
המגרש: נשארים 2 הקווים הקיצונים של המגרש. אך הקו אמצע מבוטל.
התנועה במרחב: האש יכולה לנוע לאורך כל המרחב שבין שני הקווים. אך אסור לה ללכת לאחור. כך גם הנתפסים. תמיד רצים בציר ישר. מנקודה אחת לשנייה בלי ללכת אחורה. כמובן אפשר לרוץ "על הצד" בצורה רוחבית לקו. כול עוד לא חזרנו אחורה. מי שנתפס הופך להיות עץ היכן שהוא נתפס במרחב.
סיפור מוביל
(מומלץ בקול דרמתי ותנ"כי). ילדים יקרים. מבריאת העולם, מתקיים מאבק אין סופי וגדול. שמתקיים עד היום. זהו המאבק בין האור לחושך!. מבריאת העולם כוחות האור וכוחות החושך נלחמים זה בזה. הם נמצאים בכול מקום אפילו בתוכנו!..... (אפשר להמשיך לתאר את זה בלי סוף…) אך כוחות הבריאה תמיד היו כאן לאזן את המאבק. כי האור לא יתקיים בלי החושך. והחושך לא יתקיים בלי האור!. לכן הם דאגו לשמור על האיזון. אך את האור והחושך זה לא עניין, והם במאבק שלהם המשיכו…… והסיפור יכול להמשיך ולהמשיך. אבל זה בגדול.
הדמויות:
(האש נשארת, הקבוצות נשארות)
מתווספות 3 דמויות חדשות
כוחות הבריאה: מומלץ בהתחלה שיהיה המחנך/מדריך, הוא המנחה של המשחק ומכריז על התקדמות העלילה שלו.
קוסם האור - שהוא לטובת הנתפסים (קבוצות הילדים)
קוסם החושך- שהוא לטובת התופסים (האש והעצים)
*** אילו דמויות אשר אינן משחקות במגרש, אלא עומדות בצד וצופות. בסיום "סבב" שבו ה"אש" הכריזה על הקבוצה שעליה לעבור במרחב או הכריזה "אש ביער". בסיום המעבר, תורם של הדמויות לשחק מגיע.
מהלך המשחק:
- לכל קוסם יש נקודות קסם, שדמות "כוחות הבריאה" מכריז בתחילת כול תור של הקוסמים. בהתאם לאיזון בין שני דמויות האור והחושך (לדוגמא עם החושך מוביל במשחק אז לאור יש יותר נקודות קסם והפוך…)
- כל נקודת קסם מאפשרת לקוסם לעשות פעולות. כאן נכנס הדמיון של הילדים. אפשר להחליט מראש על הקסמים. ילדים אוהבים בזמן היער שלהם לשבת ולחשוב על קסמים שונים שאפשר לעשות במשחק. לנסח אותם בכתב על דף יפה שמתאים לאווירת המשחק. -
דוגמאות לקוסם האור:
- קסם החיים: לתת חיים- להחזיר עץ (ילד שנתפס חזרה לקבוצה שלו לשחק). או להחזיר שלב אחד אחורה את אחד העצים.
- קסם החופש: לאפשר לילד מסוים לרוץ בחופשיות במרחב, הוא יכול לחזור אחורה, לסבב אחד.
- קסם המעבר: להעביר ילד מקבוצה אחת לקבוצה אחרת כדי ליצור איזון בין הקבוצות במהלך המעבר
- קסם המגן: עם חבל להגדיר מעגל במרחב שהוא מוגן מתפיסה.
- קסם ההקפאה: האש בתחילת הסבב קופא במקום, והוא יכול לצאת לדרך רק אחרי 4-5 שניות.
- קסם ההזזה: להזיז עץ במרחב ולמקם אותו אחרת. לאפשר בכך מעבר בטוח באזור מסויים.
ועוד…..
דוגמאות לקוסם החושך:
- קסם עץ יורק אש: להפוך עץ לתופס בזריקה. להביא לו כדור גרב רך שהוא יכול לזרוק על ילדים שמנסים לעבור. יש לו כדור אחד בכל סבב מעבר.
- קסם הזומבי: להפוך עץ שיורק אש לזומבי. הוא יכול לנוע במרחב. אבל רק בגרירת רגליים. הוא לא יכול לרוץ או להרים את הרגל שלו מהאדמה. חובה שיהיה מגע של 2 הרגלים כול הזמן.
- קסם הזומבי יורק אש: (זה בשלבים- לאחר שהוא נהפך לעץ- עץ יורק אש- זומבי) אז הוא נהפך לזומבי יורק אש ומקבל כדור פסילה שהוא יכול לזרוק על הילדים.
- קסם התזוזה: לקדם את האש 10 צעדים קדימה
- קסם טבעת האש: עם חבל (בצבע אחר לשל הקוסם) להגדיר מעגל במרחב שאסור לילדים לעבור דרכו. או להניח מכשולים במרחב. מקלות, ענפים, לא משנה מה….
ועוד….
חשוב להזמין ולעודד את הילדים להיכנס לדמויות השונות. זהו רק הבסיס למשחק הזה . אפשר להתפתח בו עוד הרבה יותר עם הדמויות השונות והקסמים. והיופי הוא לאפשר לילדים לפתח את המשחק הזה . הדימיון שלהם יקח אותו רחוק. זכור לי נהדר על קבוצה שהדרכתי בשומרי הגן. שאת המשחק הזה שיחקנו במשחק חצי שנה. הילדים לא הפסיקו להביא רעיונות לצד עיצוב של המגרש כל הזמן עם עוד אלמנטים שמצטרפים למשחק.
באהבה, משחק עם סרג'יו.