ריתמיות הדרגתית.
("אין חדש תחת השמש") סבא שמש זורח כל בוקר, וככל בוקר, הציפורים בזריחה ישירו את שירם ובצהריים דוממו את קולם. עונה אחרי עונה, במשך אין ספור שנים, העולם במנהגו נוהג… הכל נע בפעימה מסונכרנת של הזמן. ומה איתנו בני האדם?. בחינוך יער, ללמוד בחוץ, באוויר הפתוח זה להיות חשוף אל הפעימה הזו. והיופי הוא לראות שטמונה כאן הזדמנות להסתנכרן יחד איתה, לבקש שתעצב לנו את סדר היום ואת הלך הרוח. (תודה לג'ון יאנג ולארגון שמונת המגנים על השיעור המדהים הזה).
בשונה מהתרבות הרווחות כיום של סיפוק מיידי, מהיר וקל. זו הזמנה להיכנס לתהליך ארוך, ריתמי אתיר מאמץ ואתגר. זה מבחינתי נכון לכל היבט בעבודה החינוכית שלנו. אם נסתכל על משחקים בהקשר זה. "משחק מותאם" טוב הוא משחק שאפשר לשחק אותו יום יום במשך חודש בכיף. כן, את אותו המשחק, פשוט ב"שלבים". (שלב 1, שלב 2…3…). כאן זה הזמן להזכיר שהכל עניין של איזון של תחושת המסוגלות אל אתגר, שגדל מפעם לפעם (מתחבר לפוסט הקודם- "חשיבות המשחק"). משחקי מחשב וקופסא הבינו את זה נהדר, ולכן הם לא סתם בין התעשיות הגדולות והמצליחות בעולם.
קחו משחק מותאם טוב ופרקו אותו לשלבים. בכל שלב- מתווסף אתגר או שהאתגר גדל. לדוגמא גדלים מתופס אחד לשתי תופסים… בונים מגדל יותר גבוהה… להצליח להקיף בפחות זמן… וכד'...
מה עוד קורה בדרך במהלך השלבים? בכל זאת אני עוסק בסדנת המצאת המשחקים "משחקים עם סרג'יו", אנחנו צוללים אל העולם של הרכבת משחקים ושלבים, בין ג'אנרי משחקים שכל מה שצריך זה אותי ואותך ואולי חבל… למשחקי קופסא העשויים מאדמה ועץ. לצד למידה והבנה של היתרונות הפדגוגים והחינוכיים בצורת התנהלות שכזו.
קבלו משחק מגרש ש"מזין את עצמו/לא תחרותי" (ראו פוסט "משחק הזנבות- תחרותיות") שאהוב עלי מאוד ואת השלבים שלו- "חסידה ונמיות". מוזמנים ביום חמישי- שיתופים - להציע עוד שלבים.
חסידה ונמיות:
מספר ילדים: מינימום 4-5
לאיזה גיל: 8+
ערכים: עבודת צוות, התגנבות, תנועה, חווית החיים של חיות - טורף נטרף
ארגון המגרש
סיפור מוביל: (אני אוהב לספר אותו אחרי שהמגרש מאורגן ואני עומד בתוך המעגל אבנים, ואני אוהב להכניס תאטרליות תוך כדי). "היו היה חסידה שהיו לה ביצים רבות בכל מיני גדלים. את "איגור" הביצה הגדולה היא הכי אהבה. אבל חייה לא היו שקטים. כי מלא נמיות רצו לקחת לה את הביצים… אבל החסידה לא פריירית ושמרה על הביצים שלה. זו לא סתם חסידה, אלא חסידת קון-פו… מספיק נגיעה קלה בנמיה והנמיה נשלחה אל העולם הבאה… שמה היא פגשה את עץ החיים שהיה מעניק לה ניסיון נוסף על האדמה לקחת ביצה. כמובן לנמיות אין ידיים, לכן הם יכלו לקחת כול פעם רק ביצה אחת. את כל הביצים היו שומרות יחד בערמה…
כללי המשחק:
תפקיד הנמיות: להצליח לקחת את כול האבנים
תפקיד החסידות: לשמור על הביצים.
סוף משחק: המשחק מסתיים כאשר כול הביצים נלקחו.
שלבים למשחק:
שלב 1: חסידה בודדת
שלב 2: 2 חסידות תופסות (גב אל גב)
שלב 3: 2 חסידות תופסות +עוד משימה שלוקחת קצת זמן בעץ החיים - לדוגמא לבנות רוג'ום של 5 אבנים
שלב 4: כמו שלב 3 + 5-6 אבנים מאוד גדולות
שלב 5: (טוייסט גדול!) מספרים שהחסידה התעייפה מזה שאוכלים לה את כל הביצים והחליטה להכניס הכול למערה בערמה - תוחמים מעגל גדול עם חבל ובמרכז כל האבנים. 2 החסידות יכולות לנוע בכל טווח המעגל שהחבל מסמן
שלב 6: כמו שלב 5+ 3 חסידות…
שלב 7: (טוייסט גדול!) החסידה שלחה לשלום את החברות שלה. והבינה שבאמת נמאס לה. אין יותר משחקים… וויתרה על המערה, חזרה למעגל הקודם… והיא החליטה להביא איתה נונג'קוס!! (גרביון שרגל אחת שלו קשורה ובפנים נמצא גרב). כול מי שהנונג'קוס נוגע בו הולך לעץ החיים . ---- אבל החסידה משחקת איתו בעיניים עצומות.
שלב 8: כמו שלב 7 אבל בעיניים פקוחות.
שלב 9- שלב הבוס: כמו שלב 8 אבל בתוך מערה שיש יותר מרחב תנועה…
כובע בטיחות: הזכירו לילדים שאסור לזרוק אבן. מניחים אותה!. בין אם בערמה או חזרה למעגל.
דגש לדיון בסוף המשחק:
- זה משחק, שככל שהאתגר עולה, ככה נדרשת שיתוף הפעולה של כל הקבוצה. בשלבים הראשונים כנראה כל אחד יעבוד בפני עצמו. אבל בהמשך זה ידרוש יותר שיתוף פעולה. זה נכון לשקף ולהכווין אותם להבנה הזו.