לפני שבועיים זכיתי להתארח בכנס הנוער הארצי של "שומרי הגן". שלושה ימים ביער עופר, בהשתתפות 6–7 קבוצות וכ-100 נערים מקסימים מכל רחבי הארץ.במהלך הכנס, פגשתי חניכי עבר שלי שגדלו והצטרפו לקבוצות הנוער הבוגרות. כיום הם כמובן כבר בוגרים, וחלקם אפילו מזוקנים!. הסתקרנתי לדעת מה נשאר חקוק בזיכרונם מאותה תקופה משותפת – אילו פעילויות או רגעים מיוחדים הם זוכרים. אחד הנערים מיהר לשתף אותי בזיכרון שלו מכיתה ה' בחוג איתי:
"וואו, סרג'יו, אתה זוכר?? איזה בלאגן היה במפגש הזה כשהתחיל לרדת הגשם המטורף ההוא! היה מבול משוגע! ישבנו כזה מתחת לאיזה יריית ניילון, מסתכלים על המבול!, ופתאום אתה קופץ 'יאללה, תופסת עצים!' וכולם היו צריכים פתאום להתחיל לרוץ ולגעת בעץ תוך 10 שניות. אני לא מבין מה קרה אבל פתאום אני מוצא את עצמי רץ בטירוף אל הגשם!, אתה, כמובן, מנסה לתפוס אותנו תוך כדי שאנחנו בקושי רואים מטר קדימה מהגשם המשוגע הזה. ואני זוכר את עצמי מגיע לעץ, נצמד אליו בטירוף, ואז אני קולט שוואלה, יש לו צד אחד שהוא לגמרי יותר מוגן מהגשם. אני נדבק לצד הזה ופתאום קולט – יש לי מחסה מהסערה הזו! זה רגע שעד היום, אני לפעמים נזכר בו. שאני עומד צמוד לעץ ההוא ביום הגשום ההוא.. וכזה מרגיש בנוח, ורגוע."
ימי הגשם המגיעים אלינו הם הזדמנות יקרה לחוות את העולם בצורה אחרת, ולגלות את הקסם המתרחש ביער כשגשום. אלו רגעים המאפשרים לנו לצפות בנהרות הקטנים שנוצרים, להקשיב לקולות הטיפות, לחוש בריח האדמה הרטובה ולקפוץ בשלוליות!. מעל לכל, עצם השהייה בחוץ בזמן הגשם היא אירוע דרמטי ועוצמתי. אירועים מסוג זה נחקקים בזיכרון, בונים תחושת מסוגלות וחוסן, ובעיקר – הם מלאי רגש.
לכן לכבוד הגשם שהגיע, משתף אותכם בארבע משחקי גשם (שרובם משחקים קלאסים שמתאימים לסיטואציה עם התאמה מסוימת) וכמה הנחיות וטיפים קצרים להתנהלות בפעילות גשומה.
הקדמה: אני אוהב לשאול ילדים, תגידו, ביום גשום… מה החיות עושות? תכלס גם להם לא טוב להתקרר ולהירטב… איפה הם מוצאים מחסה?. אני שומע כל מיני תשובות (לדוגמא במערה, הם מצטופפים להגן אחד השני). ואז מגיע הילד שאומר, "העץ נראה קצת כמו מטריה, אולי הם מתחבאים צמוד אליו!" ואני בהתלהבות יענה "נכון". יש עצים שסוככים על מי שנמצא מתחתיהם. אפשר ממש לראות איך האדמה רטובה בצורה אחרת. ואפילו לפעמים למצוא סימני בעלי חיים שישנו את הלילה צמוד לעץ. מכאן עלה לי הרעיון לשחק משחק קלאסי שמתאים לנושא.
שלב 1: על בסיס תופסת עצים- אני מכריז "מצאו מחסה!" כל ילד מוצא עץ שהוא יכול להיצמד אליו. מיד עם ההכרזה אני מתחיל לרדוף אחריהם. מי שנצמד לעץ הוא מוגן. לאחר שכולם מצאו מחסה. אני מכריז שוב "החליפו מחסה!". כל אחד עוזב את העץ שלו ומוצא עץ אחר להתחבא תחתיו.
שלב 2: מתחילים מתוך המחסה הקבוצתי. בדומה למשחק הקודם. אך כאן יש אתגר משימתי. אני מסביר שאני מכריז 3 פעמים במהלך המשחק על החלפת מחסה. אני לא תופס אותם!, אלא הגשם הוא התופס. כלומר, המשימה שלהם היא להצליח לעבור בין כול המחסות שלהם כאשר הם נרטבים כמה שפחות. בסוף הסבב, תחת המחסה הקבוצתי. בודקים מי נרטב הכי הרבה.
סרדינים בגשם. בדומה למשחק הסרדינים הקלאסי. אחד מתחבא. וכל השאר מנסים למצוא אותו. מי שמוצא מצטרף אליו למחבוא. כאן יש לתווך לסרדין הראשון, שיראה שיש מספיק מחסה להרבה ילדים תחת המקום שלו. ילדים באופן טבעי ירצו להתחבא במקום שהוא יותר מוגן מהגשם. בקבוצות גדולות אפשר לפצל ולהזמין 2-3 ילדים להיות סרדינים ראשונים. ואז יש 2-3 מוקדי מחבוא.
זהו משחק לקראת הגשם… לפני שהוא בא… (פותחים תחזית ויודעים)הביאו בובות פרווה קטנות. כדי לכל 4-5 ילדים בובה אחת…המשימה היא לבנות מחסה קטן שהבובה נמצאת בתוכו. ועל המחסה לעמוד בגשם. כלומר לאחר שהגשם יעבור. נבדוק איזו בובה נשארה הכי יבשה. חשוב שהבובה תוכל קצת לזוז בפנים. שלמחסה יהיה פתח שאפשר לפתוח ולסגור בקלות. אסור שהקירות שבפנים המחסה יגעו בבובה. מתוך התנסות זו אפשר ללמוד רבות על דגשים בבניית מחסה. ולקיים דיון שלומד את ההתנסות שלהם.
מצאו זרימה קטנה של "נהר", זו זרימת מים רציפה שנוצרת מהגשם. ובנו סירות קטנות שאפשר להשיט לאורך הנהר. שדרגו את הסירות בהמשך להתקדמות שלהם בנהר. תוסיפו מה שצריך כדי שהסירה תצליח להגיע מרחב ארוך בנהר. אפשר גם להעמיק את תוואי הזרימה כדי שהסירה תנוע יותר בחופשיות.
כמה טיפים והערות לימי גשם
באהבה, משחקים עם סרג'יו.