משחקי כדור

בפרזימה פדגוגית, בתהליך משחקים אידיאלי, להבנתי, כדאי קודם להתנסות במשחקים "המזינים את עצמם" (משחקים לא תחרותיים- ראו פוסטים קודמים), ולאחר מכן לעבור למשחקים תחרותיים. שלבים אלו מתאימים לכיתות ג'-ד'. אני ממליץ להגיע לאירוע שנקרא "משחקי כדור" רק סביב כיתה ה', כאשר משחק הכדורגל מהווה את שיא התהליך בסופו.

כשאני מעלה את הנושא הזה בסדנאות המשחק שלי לצוותי הוראה והדרכה, אני נתקל לעיתים קרובות בתגובות של בלבול: "מה, באמת? למה? אבל ילדים משחקים אצלנו כדורגל כבר מכיתה א', זה כל מה שמעניין אותם בהפסקות!".

אני אוהב לענות… זה נכון, אפשר להגיד שזה כל מה שמעניין אותם. משום שהסיבה לכך היא שכדור, הוא כמו מין פולש. ברגע שהוא נכנס, הוא דוחק החוצה את שאר המשחקים ה"מקומיים". לרוב, ילדים יעדיפו לשחק בכדור על פני כל משחק אחר, מכיוון שלכדור יש כוח משיכה עצום. -הילדים והכדור, כמו כוכבים החגים סביב השמש.

יחד עם זאת, יש לקבל שמשחק הכדורגל הוא שיקוף מעניין מאוד של התרבות התחרותית הקיימת במציאות שלנו ושל הנרטיב שהוא מייצר בחברה. לכן אני רואה לנכון להביא את הילדים להתנסות ולפתח בתוכו תחושת מסוגלות עצמית, בתהליך בריא ומבוקר (ראו פוסטים "חשיבות המשחק" + "משחק ריתמי הדרגתי"). 

בפשטות, אני אומר: הכול עניין של איך? ומתי?. אני בעצמי אוהב מאוד כדורגל, ביליתי את רוב הילדות שלי במגרש ועד היום, כשאני עובר ליד כדור, אני כנראה ארצה להקפיץ אותו...

לפניכם הרחבה על כוחו של הכדור ועל המלצה של תהליך בריא בנושא.     

_______________________________________________________________________________

כוחו של הכדור:

ננסה להבין את האובייקט הדיי קסום זה שנקרא כדור. אפשר תחילה להסתכל על טבעו הפיזי-סימבולי. מבחינה פיזית, צורתו הכדורית הופכת אותו לאובייקט דינמי ובלתי צפוי. הוא מתגלגל, קופץ, מוקפץ, ומתנהג בצורה שמזמינה פעולה ותגובה מיידית. אין לו "צד נכון" או "צד לא נכון", וכל מגע איתו מייצר אפקט חדש, מה שמעודד התנסות מתמדת וחוזרת.

כאשר לכדור יש גם השפעה וקשר אל המערכת המוטורית-קוגנטיבית. המעקב אחרי תנועתו משפר את הקואורדינציה ואת תזמון התנועה, ומעודד פיתוח של מוטוריקה גסה (ריצה, קפיצה, בעיטה) ומוטוריקה עדינה (הקפצה, שליטה בידיים). מבחינה קוגניטיבית, הוא מאתגר את הילדים לקבל החלטות מהירות בתנאי לחץ, לתכנן מהלכים מראש, ולפתח חשיבה אסטרטגית מול היריבים והקבוצה. 

בנוסף, מבחינה סימבולית, הכדור הוא אובייקט חברתי מובהק. הוא לא נועד למשחק יחידני אלא יוצר באופן טבעי מרחב של שיתוף פעולה או תחרות. הוא מציב בפני הילדים משימה פשוטה אך מורכבת: לעקוב אחריו, להשתלט עליו, ולהעביר אותו הלאה. הפשטות הזו מאפשרת לילדים להבין את כללי המשחק באופן אינטואיטיבי, וכל אחד יכול להשתתף מיד, גם ללא ידע מוקדם או מיומנות ספציפית. 

לכן ההיבט החברתי הוא משמעותי כל כך- הצורך בשייכות, והרצון להיות חלק מהקבוצה, להצטרף לדינמיקה ולהשפיע על תנועת הכדור בהקשר תחרותי, מושכת את הילדים לשחק בכדור. לא סתם ברשימת 10 המשחקים הנצפים ביותר בעולם, ב9 מתוכם יש כדור - כדורגל, כדורסל, בייסבול, טניס, גולף, רוגבי, קריקט, הוקי שדה וכדור-עף. 

כפי שהרשימה מציגה, משחקי הכדור בתרבות שלנו שייכים לקטגוריה נבדלת: ספורט תחרותי. כאן, המשחק הופך להיות ביטוי לנרטיב בדוגמת סדר חברתי-עולמי המבוסס על תחרותיות והישגיות. זהו נרטיב שראשיתו ביוון העתיקה, עם האולימפיאדות שחגגו את גוף האדם ואת שיא היכולת האנושית. כך משחקי כדור פשוט הפכו להיות מקצוע.

תחרותיות בכדור

בתוך ההקשר החברתי, הכדור מהווה את מוקד תשומת הלב של המשחק. הוא יוצר מתח רגשי-אנרגטי בין חברי הקבוצה, "איפה הכדור? מתי הוא אצלי?". כאשר בחיבור לתחרות ברורה של מנצח ומפסיד, הכדור הופך לנקודת מיקוד שאפשר לריב עליה. תחרותיות שכזו מלווה במימד של אגרסיביות. כלומר, מתקיים מאבק על בעלות על הכדור. במצב כזה, הכדור כבר אינו רק כלי משחק, אלא סמל לכוח ולמעמד, והוא שיקוף של הדינמיקה הקבוצתית. 

כאן בעצם נכנס מימד נוסף של תחרות. מעבר לתחרות הקבוצתית- "אני עם הקבוצה שלי, מתחרה בקבוצה אחרת". אני בעצם בתחרות סמויה עם חברי הקבוצה שלי, בבעלות על הכדור. מתח זה יכול להגיע לידי ביטוי בהתנגשויות פיזיות ומילוליות בין חברי הקבוצה למתח מול חברי הקבוצה יריבה. מימד זה יכול ליצור קנאה, כעס ותסכול. לצד הלחץ והרצון לנצח, יכולה להיווצר רתיעה של ילדים רבים מלשחק בכדור, במיוחד אצל בנות. 

דגשים וטיפים לתהליך 

חלוקת כוחות- הינו חלק חשוב במשחק. בכלל בכל משחק ובפרט במשחקי כדור תחרותיים. הוא יכול להציף התנגדויות ולבנות את האווירה לקראת המשחק. אפשר לגשת לכך בשלוש אפשרויות. שלכל אחד יש יתרון וחסרון בפני עצמו.

• 1) לתת לילדים להתחלק- 

יתרון: היכולת להתחלק ל2 קבוצות משרת את ההתפתחות של הילדים ואת הדנימיקה הקבוצתית.להצליח לייצר איזון וצדק (להבנתם) בין הקבוצות וילדי הכיתה, מבקש תקשורת, דיון, פתרון מחלוקות ולקחת בחשבון את צרכי הפרטים בקבוצה. כל אלו מיומנויות חשובות לחיים של הילדים ויש לתת לילדים להתנסות באופן עצמאי בחלוקת כוחות. 

חסרון: זכורה לי עד היום, החוויה שלי בכיתה ג' בהפסקה בבית ספר עצמון בנצרת עלית. 2 ילדים בוחרים כוחות. כל אחד בחר את הנבחרת הטובה ביותר בשבילו להבנתו. אני נשארתי אחרון לבחירה, הקבוצות מאוזנות מספרית… ואז מצאתי את עצמי עד לריב בין 2 הקפטנים שרבים ביניהם, על כך שכל אחד לא רוצה אותי לקבוצה שלו ועל האחר לקחת אותי… בסוף אחד מתרצה ולוקח אותי לקבוצה שלו. יש נטייה בחלוקת קבוצות במשחקי כדור תחרותיים, להתבצע על ידי קפטנים ובפומבי. מה שיכול לשים ילדים במצב לא נעים הפוגע בדימוי העצמי שלהם ובתחושת המסוגלות. 

• 2) חלוקה על ידי המורה- 

יתרון: המורה מחלק להבנתו את הכוחות, כאשר הוא לוקח בחשבון את היכולות הפיזיות של הילדים והחברתיות. כך לרוב נוצר מצב מאוזן בין הקבוצות. אני אוהב בחלוקה, להכריז תחילה על ילדים שיותר מאותגרים מהמשחק ולשבץ אותם בקבוצות.

חסרון: חלוקה על ידי המורה, מזמנת התנגדות וחוסר שביעות רצון מצד ילדים מסוימים. נשמע "זה לא כוחות!, זה לא הוגן! אני רוצה להיות איתו! למה הם ביחד!?". ממליץ לא להתרגש, בחיוך ובאסרטיביות לעמוד על כך שאלו הכוחות ולא להתחיל לבצע שינויים שיגררו עוד שינויים. אני אוהב לתווך לילדים שהיופי הוא לנסות להצליח עם כל קבוצה שאני מקבל. 

• 3) חלוקה רנדומלית-

יתרון: לרוב ילדים מקבלים את החלוקה, כמו כוח עליון, "מה שיוצא אני מרוצה"

חסרון: החלוקה יכולה לייצר מצב לא מאוזן בין הקבוצות והיכולות השונות, מה שיכול להביא לאתגר נוסף בתוך המשחק ובמהלכו.      

אמנת משחקים וטקסיות

בעקבות אופיו התחרותי של המשחק והרצון לנצח. צפים 2 אתגרים לילדים:

1. אווירה שלילית בין הילדים וקושי להכיל הפסד. איך אני לומד לנצח בלי לשמוח לעיד?
2. מתח בין הרצון לנצח אל הצורך לשמור על הכללים. כך שנראה יותר במשחקי כדור, ילדים שמרמים ומפרים את כללי המשחק, לטובת הניצחון.   

טקסיות: לכן אני מאוד ממליץ להכניס אלמנט של טקס לפי תחילת המשחק ובסופו. כפי שעושים בספורט תחרותי. זה רגע של כבוד, בו השחקנים פוגשים אחד את השני ומברכים זה את זה. אני תמיד מוקסם מהרגעים במשחקי כדורגל, שמתקיים פרגון בין השחקנים המקצוענים זה לזה, אם משהו נופל יתנו לו יד. אם משהו עשה מהלך טוב יכולים לפרגן לו. משום ששחקני כדורגל מקצועיים זוכרים הביט חשוב מאוד. היום אני משחק במכבי חיפה, שנה הבאה אני יכול לשחק בבית"ר ירושלים. הנאמנות היא למשחק עצמו ולא לקבוצה. אפשר להיות מאוד תחרותיים והישגיים בלי לרדת על שחקן אחר ולהיות לאומתיים.  

כל כיתה יכולה לבנות את הטקס שלה. מאוד ממליץ לערב את הילדים בתהליך. הטקס במהותו הוא שילוב של מעשה וכוונה, של רוח ואדמה. מבינים עם הכיתה את הכוונה קודם. ואז בוחרים את המעשה שיעביר את הכוונה.

אמנת המשחקים: יכולה להיות שזורה כחלק מטקס, או לעמוד כרגע בפני עצמו. בפשטות, האמנה היא הסכם חברתי המגדיר מה באמת חשוב במהלך המשחק. היא מזכירה לנו שאיננו בליגת האלופות, אלא בסך הכל במשחק עם חברים, שבאנו אליו כדי ליהנות ולצמוח יחד.

ניתן לנסח אמנה כללית שתתאים לכל המשחקים, או לחלופין, לכתוב אמנה ספציפית לכל משחק. אפשר לחלק אותה לשני חלקים: "כללי המשחק" ו"האווירה הרצויה" – מעין מקרים ותגובות. אפשר לכתוב את האמנה בצורה אומנותית ולתלות אותה בכיתה, או אפילו להפוך אותה לטקסט מחורז או לדקלום קבוצתי.

דוגמא לאמנה דקלומית שכתבתי:ב

רגע קסום מתחיל היום, קופצים, רצים, מתגלגלים. נעים כמו רוח קלילה ברגלי איילה .  

יד ליד נחזיק, מעגל נרקום,אחד לשני תמיד ניתן מקום.

נשתף פעולה, נמצא פתרון,כי להיות שבט זה יתרון. 

כעת נעבור בשער לעולם אחר. לעולם המשחקים כי שם הכל אפשרי. אך כמו שביל זהב, למשחק כללים עליהם שומרים. לא דוחפים, לא מרמים ולשופט מקשיבים.

אם משהו נפסל? נאמר לו:  לא נורא תצליח פעם הבאה!.

אם משהו מצליח? , נאמר לו : כל הכבוד בשמחה גדולה!.

משום שמשחקים כדי להנות וליצור זכרונות.

תהליך ריתמי הדרגתי במשחקים:

1) משחקים לא תחרותיים- תחילת התהליך: מתחילים עם משחקים לא תחרותיים עם כדור. על מנת לאפשר לילדים לפתח מיומנויות טכנית עם הכדור. להתמסר ולתפוס. ההתנהלות עם הכדור יכולה לעורר פחד ורתיעה ונכון לידד אותו תחילה עם הילדים, במיוחד עם הבנות

* אפילו במשחקים מסוימים, כדי לשחק עם הרבה כדורים, כך שאין רק כדור אחד שמתמסר. ככה ילדים רבים יוכלו לשחק ונמנע המתח והקונפליקט סביב השגת הכדור.

* להתחלה, אני מאוד ממליץ על משחקי כדור שמתמסרים עם הידיים ולא עם הרגל. כך כלל היכולות האנושיות מקבלות ביטוי. 

המשחקים:

• כדור שעון (משחק שילדים לימדו אותי). עומדים במעגל ובוחרים נציג במרכז. הנציג מכוסה עיניים, סופר בלב עד 30. כשהוא הגיע בספירה ל10 הוא מרים יד אחת באוויר ומשאיר אותה, כשהוא מגיע בספירה ל20 הוא מרים את היד השנייה. כשמגיעים בספירה לשלושים הוא מוכה כף. מה השאר עושים… המשימה היא להעביר את הכדור זה אל זה בסדר המעגל. ההעברה היא לא בזריקה, אלא מיד ליד. מי שהכדור נמצא אצלו ביד במחיאת הכף לאחר ספירת השלושים יושב על הרצפה עם רגליו ישרות. בסבב הבאה הילד שנמצא צמוד אליו, חייב לקפוץ מעל הרגליים שלו, לפני שהוא מעביר את הכדור לבא בתור. אם יש מספר ילדים שיושבים על הרצפה , אז הוא יקפוץ מעל כל אחד עד שיגיע למי שעומד.  
• התמסרות שמות- עומדים במעגל כל אחד מוסר את הכדור למשהו ומכריז על שמו. כאשר חשוב לזכור למי מסרתי. לאחר שהכדור עבר את כולם. חוזרים על הסבב באותו הסדר. הראשון מוסר למי שהוא רצה וכך עלה. כאשר אני מוסיף כל פעם עוד ועוד כדור. ככה שרצים במקביל הכדורים בכמה סבבים מקבילים. 
• אחד באמצע- מתחלקים לשלישיות. מתפזרים במגרש. המטרה של כל זוג היא להצליח לעשות 5 מסירות כדור זה עם זה. כאשר הילד השלישי נמצא באמצע ומנסה לתפוס את הכדור בזמן המסירה. אם הוא תפס, הוא מחליף את מי שמסר. או לחילופין, כשהסתיימו 5 המסירות הוא מחליף את אחד מהזוגות. אפשר לעשות את זה תחילה בהתמסרות עם הידיים ואז עם הרגליים. 
• 7 בום- משחק קלאסי. עומדים במעגל ומתמסרים במסירת פולו. מסירה שבה אני תופס את הכדור באוויר ומוסר אותו באותו הזמן. אסור להחזיר את הכדור למי שמסר לי. סופרים בקול כול מסירה ומנסים להגיע לספירה הגבוהה ביותר שמצליחים. כאשר מגיעים למספר ממשפחת ה7 (7,14,21…) מכריזים בום!, במקום המספר.  

2) משחקים תחרותיים- ניהול הכדור באמצעות הידיים:

כדור זוהר -קרדיט לעמותת "אחריי" בה הדרכתי והתחלתי את דרכי המקצועית וממנה למדתי את המשחק. העמותה אפילו קיימה פעם בשנה טורניר כדור זוהר בין כל הקבוצות בארץ.

ארגון המשחק: מתחלקים ל2 קבוצות, יש מגרש עם 2 שערים (בגודל של שער כדורגל)כללי המשחק: אפשר למסור את הכדור רק עם היד. מי שמחזיק את הכדור אסור לו ללכת איתו, אלא הוא חייב לעמוד במקום, כאשר כל השאר יכולים לנוע בחופשיות. יש לשחקן עם הכדור עד 5 שניות שמותר לו לעמוד במקום איתו. אם הוא לא מסר את הכדור תוך 5 שניות הכדור עובר לקבוצה היריבה. אם מסרו לי כדור, נגעתי בו והוא נפל על הרצפה, אסור לי להרים אותו. המטרה היא להכניס את הכדור לשער. הכנסת גול בשער מתרחשת באמצעות- מסירה לשחקן שמכה ביד פתוחה בכדור לכיוון השער, בלי לאחוז בכדור לפני המכה. (כך הכנסת הגול מחייבת מעורבות של 2 שחקנים).      אסור לחטוף כדור מהיד, מותר רק ליירט אותו בזמן המסירה.

הצעות לשלבים במשחק (רעיונות שלי) - 

• אסור למסור חזרה לשחקן שמסר לי, כך יותר ילדים מעורבים במשחק.- אפשר גם לייצר מצב של משחק לפי מהלכים- כול קבוצה בתורה מתחילה התקפה. בזמן ההתקפה מותר לקבוצה למסור לכל ילד רק פעם אחת. ככה שהם צריכים מראש להחליט את סדר המסירות זה עם זה עד השער. הקבוצה השנייה מנסה להשתלט על הכדור -(בדומה לפוטבול או רוגבי). 
• אפשר להוסיף שיטת ניקוד- במצב המסירה של הכדור להכנסת גול בשער. מוסיפים גם אפשרות לנגוח או לבעוט בכדור. גול עם יד זה נקודה, גול עם רגל זה 2 נקודות, גול עם הברך זה 3 נקודות, גול עם הראש זה 4 נקודות.  

מחניים: כאן נכנס עוד אלמנט במשחק, אלמנט הפסילה. להצליח לזרוק את הכדור ולפגוע בילד אחר. כאשר הילד השני מנסה להתחמק. גם כאן יש לבנות את התהליך אל המשחק.  

* ממליץ לשחק עם כדורים רכים. 

המשחקים:

• שליחים ושודדים (קרדיט לרומם סרנגה ולספרו "אוצר המשחקים" על המשחק הזה): 

ארגון המשחק: מתחלקים ל2 קבוצות. קבוצה אחת שליחים והשנייה שודדים. קבוצה השליחים מתצפלים ל2 קבוצות העומדים בתור בשני קצוות המגרש. כאשר אחד מהם אוחז במקל. 

כללי המשחק: 

השליחים: המטרה של אוחז המקל לרוץ לצד השני של המגרש ולהעביר אותו לראש התור של הקבוצה שנייה. וכך מקבל המקל יוצא ולהעביר את המקל לראש התור החדש בקבוצה הנגדית. עד שכול הילדים העבירו את המקל ביניהם. 

השודדים: עומדים משני צידי הדרך עם כדורים ביד בקצוות המגרש. המשימה שלהם היא לפגוע במי שמנסה להעביר את הכדור (רק פגיעה ישירה נחשבת). אסור להם ללכת עם הכדור והם חייבים להתמסר. הם סופרים כל פגיעה. פגיעה לא עוצרת את הילד מלהעביר את המקל. ילד שהפיל מקל נחשב בספירה. שליח שתופס כדור מוריד את הספירה 1-. 

סוף סבב - מחליפים תפקידים.

הצעה לשלבים: להוסיף כדורים למשחק בהדרגה, לצמצמם ולהרחיק את המרחקים של הקבוצה. 

• מחניים הישרדות: 

ארגון המשחק: משחקים על חצי מגרש. כל הילדים עומדים על הקצוות מפוזרים יחסית באופן שווה על המלבן. בוחרים נציג שעומד במרכז. מפזרים כ-4 כדורים בין הילדים שבקצוות.

מכריזים על זמן- דקה, 2 דקות. שבזמן הזה, הילד במרכז צריך להתחמק מהכדורים ואסור לו להיפגע. כל השאר מנסים לפגוע בוא. ילד שנפגע, פשוט יורד והבאה בתור עולה. 

• שבויים:

תוחמים מגרש משחק. משחקים עם כדור אחד. המטרה היא לפסול זה את זה בזריקה. אסור לרוץ עם הכדור. במידה וכדור נפל לי מהידיים איני יכול להרים אותו שוב. כל ילד שפסל ילד אחר. הילד הפסול הופך להיות "שבוי" שלו. הוא יושב בצד על האדמה. במידה והילד שפסל אותו נפסל גם, אז הוא משוחרר. אך הילד הפוסל אינו יושב - השבויים מייצגים כמו חיים. כולם משתחררים אבל הוא ממשיך לשחק. כאמור אפשר להושיב ילד רק במידה ואין לו שבויים. משחקים עד שמתמצה, עד זמן או האחרון שנשאר. 

• מחניים קלאסי: 

ארגון המשחק: מתחלקים ל2 קבוצות, חוצים את המגרש לחצי. כל קבוצה מקבלת חצי מגרש, שרק בו היא יכולה לנוע. מבקשים נציג מכל קבוצה לעמוד על גבולות השטח הקבוצה היריבה (מה שנקרא- "שבוי מדומה"). מבקשים מכל קבוצה לעמוד בשורה על קצה המגרש הרחוק מהמרכז. מניחים במרכז, כדור אחד או שתיים.

כללי המשחק: בקריאה, השחקנים רשאים לרוץ אל הכדורים שבמרכז ולנסות לקחת אותם. המטרה של כול קבוצה היא לפסול בפגיעה את כל שאר חברי הקבוצה הנגדית. אסור לרוץ עם הכדור, רק להתמסר. אפשר לזרוק את הכדור לכיוון חבר קבוצה יריבה רק לאחר 3 מסירות פנימיות בתוך הקבוצה. ילד שנפגע מכדור הופך להיות שבוי בקבוצה (בתחילת המשחק הוא מחליף את השבוי המדומה שחוזר לשחק בקבוצה). הוא הולך לגבולות הקבוצה היריבה. כאשר מחוץ לגבולות המשחק הוא רשאי לזרוק את הכדור ולהמשיך לפסול ילדים. שבויים יכולים לנוע בחופשיות עם הכדור. ילד שתופס כדור שנזרק אליו- כאמור ניסיון פסילה. אינו פסול , אלא מי שזרק אליו את הכדור פסול. 

חוק מיקי- במידה ונשאר ילד אחרון בקבוצה, והוא תופס את הכדור מופעל חוק מיקי. כל השבויים משוחררים!. משאירים ילד אחד שיהיה שבוי מדומה.

המלצה לשלבים: להוסיף כדורים. עד משחק של 6 כדורים בו זמנית. להוריד את ה3 מסירות לפני זריקה.

• כדור עף:

ארגון המשחק: מתחלקים ל-2 קבוצות, וחוצים את המגרש לשני חצאים. כל קבוצה מתמקמת בחצי מגרש משלה. ממקמים רשת או חבל במרכז כדי לחצות בין המגרשים.

כללי המשחק: המטרה של כל קבוצה היא להעביר את הכדור (במסירת פולו) מעל הרשת אל חצי המגרש של הקבוצה היריבה, כך שהיא לא תצליח להחזיר אותו. מותר לכל קבוצה לגעת בכדור עד 3 פעמים לפני שהיא מעבירה אותו, והשחקנים חייבים להתמסר ביניהם. שחקן לא יכול לגעת בכדור פעמיים ברציפות. נקודה ניתנת כאשר הקבוצה היריבה לא מצליחה להחזיר את הכדור, או אם היא שולחת אותו מחוץ לגבולות המגרש. אם הכדור נוגע ברצפה בחצי המגרש של הקבוצה היריבה, הקבוצה שלך מקבלת נקודה.

המלצה לשלבים: אפשר להתחיל את המשחק ללא רשת, כדי שהילדים יתרגלו למסירות ולתפיסות. לאחר מכן, ניתן להוסיף רשת נמוכה או חבל. כאשר הילדים שולטים במשחק, אפשר להוריד את מספר המגעים המותרים לכל קבוצה לפני המסירה. כדי להקל על המשחק, אפשר להתיר לילדים לזרוק את הכדור במקום להקפיץ אותו.

3) משחקים תחרותיים- ניהול הכדור באמצעות הרגל: בדומה לשלבים הקודמים- משחק השיא שמחכה פה הוא כדורגל. תחילה נכין את הילדים אל המיומנויות הנדרשות באמצעות סדרה של משחקים: 

• "הכדור הדבוק": מתחלקים ל2 קבוצות. כול קבוצה עומדת בתור. כשמולם כ-30 מטר עומד אובייקט, קונוס, אבן גדולה. הראשון יוצא להקיף את האובייקט ולחזור אל הקבוצה שלו כאשר הכדור נמצא בין הרגליים שלו והוא קופץ איתו.
• "שביל הכדור": מכינים מסלול מוגדר מראש (עם קונוסים או כלים אחרים). הילדים צריכים לנוע עם הכדור לאורך המסלול, מבלי שהכדור ייצא מהשביל. זה תרגול מצוין לדיוק ולקואורדינציה.- הילדים מחולקים ל2 תורים כאשר התורים מתחרים זה בזה. 
• "אחד באמצע": כמו בתחילת התהליך. מתחלקים לשלשות, הזוג מתמסר והאמצעי מנסה לתפוס את הכדור. אחר כך אפשר להרחיב לכול הקבוצה- עומדים במעגל ואחד באמצע. אסור למסור לי שמסר לי (אין פינגפונג) ואסור למסור לשכנים.
• "מלך המעגל": מתחלקים לזוגות. כל זוג תוחם לעצמו מעגל של 2-3 מטר לנוע בתוכו. אסור לילדים לצאת מהמעגל. לכול אחד מהזוג יש כדור בצבע אחר. המשימה שלו היא להוציא את הכדור של היריב מהמעגל באמצעות הכדור שלו. כאמור כדור פוגע בכדור. מבלי שהכדור שלו יצא מהמעגל. 
• "עצם גזר": על בסיס משחק מוכר. מתחלקים ל2 קבוצות היושבות על האדמה עם רגלים בישיבה מזרחית, זה מול זה בשורה. ממספרים ילדים בשורה אחת לפי סדר (1,2,3) ובשורה של הקבוצה ממול, אותו הדבר עם אותיות (א,ב,ג). מניחים בנקודה בראש התור, במקום שווה בין הקבוצות כדור. מולו שער בינוני. המורה כל פעם מכריז מספר ואות (2,ה --- 3,א). מי שהמיספור שלו צריך לקופ הכי מהר , לרוץ לכדור ולבעוט אל השער בנגיעה אחת. 
•  אחד בקיר/מדרכות: בוחרים קיר או מדרכה שתחומה (מכאן עד לכאן). מכריזים על סדר השחקנים. מי ראשון מי שני וכד'... המשימה של כל ילד היא להצליח לבעוט את הכדור כך שיגע בקיר. מותר לכל ילד רק נגיעה אחת בתורו. מהיכן שהכדור הגיע. לאחר שנבעט בתור שלפניו. 

ואז מגיעים לאירוע-- משחק כדורגל. אני ממליץ להתחיל את המשחקים באופן שבו שלוש קבוצות לוקחות חלק: שתי קבוצות משחקות במגרש, וקבוצה אחת צופה מהצד. הקבוצות המשחקות מתחרות זו בזו עד תום זמן מוגדר (למשל, 10 דקות), או עד שהן מגיעות לכמות גולים שנקבעה מראש (לדוגמה, הראשונה שמגיעה ל-2 גולים). הקבוצה המפסידה יורדת מהמגרש, ואילו הקבוצה שצופה עולה לשחק. כדי לעודד תחלופה בריאה, קבוצה שמנצחת פעמיים ברציפות תרד לצפות במשחק הבא.לשיטה זו יש מספר יתרונות משמעותיים

• מעורבות: מכיוון שמשחקים פחות שחקנים בכל פעם, כל אחד מהילדים מעורב יותר במשחק ונדרשת יותר מעורבות מכל חבר בקבוצה.
• פיתוח תרבות צפייה: אנו רוצים לטפח תרבות של צפייה פעילה, שבה הילדים לומדים לפרגן ולעודד את חבריהם. תרבות כזו היא קריטית, שכן לקהל יש חלק משמעותי באווירת המשחק. כאן גם אדגיש שצפייה במשחק היא שוות ערך למשחק עצמו. הילדים שצופים עוברים תהליכים פנימיים דומים לאלו של המשחקים, כפי שכל מי שזכה לצפות במשחק ספורט תחרותי מבין את עוצמת החוויה.

מאחל לכולם תהליך בריא עם משחקי כדור.

באהבה, משחקים עם סרג'יו.