🌞-משחק העמוד-🌙(משחקים מסורתיים של ילידיי ארצות הברית -חלק ב')

- לאיזה גיל: 6-99

- כמה משתתפים 6-50

- ערכים ומיומנויות: דינימיקה קבוצתית- רב גילאיות וקהילתיות, הוגנות, תחושת מסוגלות, וויסות קשב תחת לחץ. פיזיות ומוטוריקה. 

🌳המשחק שאני משתף אותכם השבוע, מוכר לנו בגרסה המודרנית כ"לקרוס". משחק שיש לו ליגה ותרבות שלמה, בעיקר בקנדה. אבל למשחק יש שורשים והוא נולד כמשחק מסורתי במורשתם של ילידי צפון אמריקה (האינדיאנים). בגרסה המקורית שלו, מרתק לראות איך הכללים של המשחק והצורה שבה משחקים אותו הוא שיקוף מרתק לתרבות של הוגנות ותפיסה קהילתית-שבטית. הילידים הבינו ששוויון פורמלי (חוקים זהים לכולם) הוא לעיתים עוול במסווה של צדק. לכן, המשחק במבנה החוקי שלו "מפצה" על פערי הכוח ויכולת ויוצר סט חוקים המאפשר הוגנות עבור כל המשתתפים.🌳המשחק נולד במסורת של שבט האוֹנָיידָה - Oneida (חלק מהקונפדרציה של ההאוֹדֶנוֹשׁוֹנִי) השם המקורי של המשחק בשפתם הוא Katshe’·tote’ (נהגה בקירוב: גאט-שֶה-דוֹ-דֶה) -המשמעות המילולית: "העמוד העומד" או "העמוד הניצב". או בפשטות: משחק העמוד.🪶משחק זה שירת מטרה חברתית והוא נחשב כבעל אופי טקסי או "רפואי". מטרתו הייתה לאחד את הקהילה כולה – גברים, נשים וילדים – סביב המרכז המשותף. יש מקורות המספרים שהיה נהוג לשחק את המשחק לאחר לוויה של חבר שבט. על מנת לרומם את רוח השבט. 

משחק העמוד 

ארגון המרחב והציוד

• ציר המרכז: נציב במרכז המגרש עמוד גבוה ויציב. את העמוד נחלק באופן ויזואלי ל"רצועות ניקוד" באמצעות צבעים או סימונים שונים (למשל: חלק תחתון ירוק, אמצעי צהוב, עליון אדום). בראש העמוד נציב מטרה בולטת שניתן להפיל (כדור, דמות עץ או שקית בד).
• זירת המעגלים: נסמן על הקרקע 2 מעגלים קונצנטריים (אחד בתוך השני) סביב העמוד:
  1. מעגל ראשון (מעגל הילדים): הקרוב ביותר לעמוד.
  2. מעגל שני (מעגל נוער ונשים): במרחק בינוני.
  3. מחוץ למעגל השני (גברים) מרחוק גדול.
• הציוד: כדורים רכים (בגודל של כדור טניס פלוס) בפרופורציה לכמות השחקנים. ממליץ על מפתח של כדור אחד על כל 15 משתתפים  לקבוצת הגברים מחלקים מחבטי "כף" (מחבטים עם מעין רשת או קערה בקצה) המיועדים לאחיזת הכדור והנפתו.
• חלוקת הקבוצות: המשתתפים מתחלקים לקבוצות אורגניות (ילדים, נוער, נשים, גברים) או למשפחות שמתחרות זו בזו. מומלץ שהיו 4 משתתפים בכל קבוצה שכל משתתף מייצג קטגוריה של גיל ומגדר. 

מהלך המשחק והכללים

• המטרה המשותפת: כל המשתתפים פועלים כ"תוקפים". המטרה היא לצבור כמה שיותר נקודות על ידי פגיעה ברצועות הצבעוניות שעל העמוד, כאשר שיא האתגר הוא להפיל את המטרה המוצבת בראשו.
• חלוקת עמדות: המשחק מבוסס על הוגנות ולא על שוויון. כל קבוצה פועלת מהטווח המוגדר לה: הילדים הצעירים מהמעגל הקרוב, הנוער והנשים מהמרכז, והגברים מהקו הרחוק ביותר, כשהם מחויבים להשתמש במחבט בלבד כדי לשגר את הכדור.
• צבירת ניקוד: כאשר כל פגיעה בעמוד מזכה בנקודות לפי גובה הצבע (ככל שגבוה יותר – הניקוד עולה). 
• "החוזה החברתי": זהו לב המשחק. המגרש פתוח ותוסס, אך קיימת הפרדה ברורה בשימוש בכוח ופיזיות:
  • אחריות הגדולים: חל איסור מוחלט על מבוגר או משתתף גדול להשתמש בכוח פיזי, לחסום בגופו או להזיז משתתף שקטן ממנו. על הגדולים להפגין "ריסון כוח" ולתמרן סביב הקטנים בזהירות. כאמור- בשרשרת הכוחות : גברים-->נשים-->נערים-->ילדים.
  • חופש הפעולה של הקטנים: לצעיר מותר להשתמש בפיזיות כלפי הקבוצות הבוגרות מולו או בתוך הקבוצה שלו. הם יכולים לחסום אותם, להפריע להם בדרכם לקו הזריקה או "להציק" להם באופן ספורטיבי כדי להקשות על הזריקה שלהם.

כובע בטיחות

• זהירות עם מחבטים: יש להנחות תשומת לב וזהירות בשימוש המחבט שלא יפגע המשתתפים.
• תקשורת שוטפת: על המבוגרים לשמור על קשר עין מתמיד עם המשתתפים הקטנים הנמצאים תחת רגליהם כדי למנוע נפילות או התקלויות מקריות.

פדגוגיה- ערכים ומיומנויות במשחק

מהוגנות לשוויון – יצירת צדק במרחב המשחקי: איך מייצרים מרחב שבו כולם מרגישים שייכים, למרות פערי הגיל והיכולת הפיזית? התשובה נמצאת במעבר בין המושג "שוויון" (Equality) למושג "הוגנות" (Equity). ברוב המשחקים המודרניים, החוקים זהים לכולם. זה נשמע הוגן, אך בפועל זה מוציא מהמשחק את מי שחלש או קטן יותר. הפדגוגיה של המשחק מייצרת "חוסר שוויון מכוון" כדי ליצור הוגנות אמיתית. חלוקת המעגלים לפי גיל ויכולת היא אמירה חינוכית חזקה: כל אחד מקבל את התנאים המדויקים לו כדי להצליח ולהרגיש משמעותי. עבור הילד, זוהי חוויה של מסוגלות שבה המרחב מתאים את עצמו אליו. בכך הוא שומע את המסר: "היכולת שלך היא לא המגבלה שלך, היא חלק מהגדרת התפקיד שלך בשבט". עבור המבוגר, זהו שיעור בצניעות ובהכרה בכך שהצלחתו האישית נמדדת בפרמטרים מורכבים יותר מאשר רק כוח פיזי.

הקשר הרב-דורי ובניית אמון קהילתי: המשחק משמש כגשר חי בין דורות שונים בתוך הקהילה או המשפחה. במציאות שבה ילדים ומבוגרים חיים לעיתים בעולמות נפרדים, כאן הם נפגשים בתוך "בלגן מאורגן" שבו כולם שותפים למטרה אחת. נוצרת תלות חיובית שבה הצלחת הקבוצה מורכבת מהדיוק של הילד במעגל הפנימי ומהמיומנות של הגבר במעגל החיצוני. הדינמיקה הזו בונה אמון עמוק: הילד חווה את המבוגר כמרחב בטוח שמאפשר לו להעז ולבטא תעוזה פיזית, בעוד שהמבוגר חווה מחדש את השובבות והאנרגיה של הילדות. התוצאה היא חיזוק תחושת השייכות הקהילתית והפיכת התחרות לאמצעי לחיבור ולא לפירוד.

מיומנויות של ויסות וקשב תחת לחץ: מעבר לערכים החברתיים, המשחק מפתח מיומנויות קוגניטיביות ומוטוריות מורכבות. המשתתפים נדרשים ל"קשב מפוצל" – עליהם להתרכז במטרה שבראש העמוד, ובמקביל להיות קשובים למיקומם של שאר השחקנים במרחב הדינמי. הגברים מפתחים קואורדינציה עדינה בשימוש במחבט, בעוד הילדים מתרגלים תפיסת מרחב וזריזות. הוויסות החושי הנדרש כדי לשחק בתוך קבוצה גדולה, תוך שמירה על כללי הבטיחות והכבוד ההדדי בשיא האקשן, מהווה אימון מצוין לשליטה עצמית ולניהול רגשות במצבי לחץ ותחרות.

דגשים וטיפים למורה ולמדריך

1. התיווך ככלי לבניית קהילה: כמורים, התפקיד שלכם במשחק הזה הוא להיות "מצפן חברתי". שימו לב במיוחד לאינטראקציות בין הגילאים השונים. אל תסתפקו רק בניהול הניקוד, אלא חזקו בזמן אמת התנהגויות של "ריסון כוח". כשאתם רואים נער או גבר שעוצרים את תנופת ההנפה שלהם כדי לאפשר לילד לעבור בבטחה, ציינו זאת לחיוב. המשחק מצליח לא כשהעמוד נופל, אלא כשהמשתתפים מצליחים "לראות" אחד את השני בתוך ההמולה. אתם שם כדי לוודא שהמרחב נשאר בטוח רגשית ופיזית, כך שהילדים ירגישו ביטחון מלא להעז ולהפריע לגדולים מבלי לחשוש. ממליץ להציג את הכללים כ"החוזה החברתי של המעגל" ולהניח אותו באווירה טקסית מלאת כבוד.

 2. ניהול ה"בלגן" והקצב: משחק העמוד המרכזי יכול להפוך בקלות למאוד אינטנסיבי. הטיפ המרכזי לניהול האירוע הוא שימוש ב"קול השבט" – הגדירו סימן מוסכם (כמו שריקה, תוף או קריאה) שמשמעותו עצירה מוחלטת של כל התנועה. השתמשו בזה כדי ליצור הפוגות לרגיעה. ההפוגות האלו הן זמן מצוין ל"צ'ק-אין" מהיר: "איך הקטנים מרגישים? הגדולים, מישהו הרגיש שהוא כמעט איבד שליטה על המחבט?". ניהול המקצב של המשחק בין "סערה" ל"שקט" הוא חלק בלתי נפרד מהלמידה של ויסות דחפים.

3. התאמת רמת האתגר בזמן אמת: היו ערניים לדינמיקה של הניקוד. אם אתם רואים שהילדים מתקשים לפגוע בעמוד, הזיזו את סימון המעגל שלהם קרוב יותר. אם הגברים פוגעים בקלות רבה מדי, הגדילו את המעגל החיצוני או הוסיפו להם אתגר – למשל, "הפעם זורקים רק תוך כדי עמידה על רגל אחת". המטרה שלכם היא לשמר את "מצב הזרימה" (Flow) שבו האתגר תואם בדיוק ליכולת. זכרו: ההוגנות היא דינמית, והיא נתונה לשיקול דעתכם הפדגוגי בכל רגע נתון.

באהבה, משחקים עם סרג'יו 🦊