תאטרון יער ובובוצים
לגילאים הצעירים: "הבובוצים".
ה"בובוץ" הוא מונח שבא לתאר את דמויות, חיות ויצורים אותם אנו יוצרים יחד עם הילדים. אלו בובות ארעיות ורכות, המפוסלות ישירות מהאדמה, הבוץ והחרסית של היער, ומייצגות את החיבור הפיזי הראשוני והעמוק שלנו לחומרי הגלם של הטבע.
כאשר, העולם הפנימי של הילד הצעיר הוא מרחב קסום שבו הגבולות בין דמיון למציאות הם רכים ונוזליים. כשהילדים יוצרים דמות חיה מבוץ או מגלמים דמות, החיה אינה רק צעצוע או ייצוג, אלא הופכת לישות חיה ונושמת עבורם. בזכות החוויה האותנטית הזו, הילד לא "משחק תפקיד" אלא נכנס להוויה שלמה, המאפשרת לו לחקור תנועה, רגשות וקשרים עם הסביבה בצורה עמוקה ואמפתית, כאילו הוא עצמו חלק בלתי נפרד מאותה חיה פראית.
אופן הכנת הבובוץ:
- מסננים אדמה שיש בה אחוז חרסית יחסית גבוהה מאבנים,מקלות ועלים.
- מכינים נייר גרוס שאותו מרטיבים.
- מערבים הכול יחד לכדי עיסה עם מרקם גמיש, מוצק ולא נוזל. (לרוב היחס הוא חצי חצי. תלוי בחומרים).
- מפסלים חיה. באופן חופשי או בהנחיה.
- הכנת "עולם קטן" מרחב שבו משחקים עם הבובוצים. כדי שהמרחב יכלול כמה שיותר אלמנטים המדמים את היער. דברים שמסמלים עצים. אבנים למחילות, שבילי חיות.
אפשרויות משחק עם הבובצים
- משחק חופשי: לאפשר זמן משחק חופשי לילדים
- משחק בזמן אמת מונחה - מחליטים על מרחב בוא משחקים ואז מנחים סיטואציות שונות שהילדים צריכים לשחק אותה עם החיות שבנו. הסיטואציות יכולות להיות שכל ילד משחק עם עצמו או במפגש עם חיות אחרות של ילדים.
- תאטרון יער- מחלקים לקבוצות קטנות או לבודדים, נותנים סיטואציה שאותה הילדים צריכים להציג לשאר הילדים עם הבובוץ שלהם.
רעיונות לסיטואציות:
- לחפש מקום לגור בו: נתבונן בסביבה ונחליט: האם הבובוץ שלנו הוא חיה שחופרת מחילה (צריך לבדוק את צפיפות הקרקע והאם היא יציבה?), או אולי חיה שבונה קן גבוה על הענפים (דורש כישורים של בנייה ואיזון).
- בניית המחסה המושלם: עלינו להבין מה הבית צריך לספק: הסוואה מפני טורפים, מיגון מפני גשם ורוח, ונגישות למזון ומים. הילדים יצטרכו לאסוף חומרים מתאימים ולשחק את תהליך הבנייה האיטי והקפדני.
- מזון והישרדות בשרשרת המזון: לחפש אוכל: הילד מנחה את הבובוץ שלו לזהות מזון. האם הוא צמחוני (מחפש עלים או פירות מסוימים)? האם הוא טורף (צריך להקשיב לרחשים קטנים וללכת בעקבות ריחות)? נשחק את רגע ההמתנה הארוכה והסבלנות הנדרשת לצייד. לברוח מטורף: רגע השיא של הדרמה. הילד מקבל רמז מהמנחה (כגון: "נץ חג מעל העץ!") והוא צריך להגיב באופן מיידי. עליו לשחק את הפחד והדריכות המוחלטת, להנחות את הבובוץ להיצמד לקרקע או לברוח במהירות הבזק, תוך שימוש בכל ענף וסלע כמחסה.
- היערכות לשינויים עונתיים: להתכונן לחורף קר (תרדמת ואגירה): האם הבובוץ נודד? משחקים מסע ארוך ומייגע. עם הכנות לחורף ואולי תרדמת חורף. הגיע קץ חם (צחיחות וחיפוש מים): זהו משחק של משבר. ננחה "היער יבש, ומקור המים הרגיל התייבש!". הילדים צריכים לזוז עם הבובוץ לאט, לנוח בצל, ולגלות סימנים למקורות מים נסתרים (כגון טל או עקבות של חיה אחרת).
- גידול צאצאים ואחריות: תקופת גידול צאצאים: הילד מצרף אבן קטנה (או גוש בוץ נוסף) לבובוץ שלו, והוא הופך להורה. עכשיו כל תנועה שונה. ההורה חייב לדאוג לצרכיו של הצאצא. ננחה את הילדים לשחק את הדאגה, את ההגנה על הקן מפני סכנות, ואת הצורך למצוא מזון שקטן מספיק עבור הפה הרך של הצאצא.
- הצייד והניצוד"מחלקים את הילדים לקבוצות של טורפים (זאבים, נץ) ונטרפים (ארנבות, איילות). מציגים סיטואציה שבה הטורפים רוצים לארוב לנטרפים. על הילדים לשחק את הרגע המכריע, כאשר המטרה היא להדגים הסוואה והתחמקות (נטרפים) מול עירנות וזיהוי (טורפים).
- "מפגש ליד מקור המים"הילדים מביאים את כל ה"בובוצים" לנקודת "מים" מרכזית (קערה או שלולית). מנחים אותם לשחק כיצד חיות שונות מתנהגות כשהן נפגשות במקום משותף: האם הן חולקות? האם אחת דוחה את השנייה?
- "להציל את הצאצא"מציבים "צאצא" (אבן קטנה או גוש בוץ נוסף) ש"נפל" למקום מסוכן (למשל, מעבר לקו מוסכם). הילדים צריכים לחשוב יחד ולהנחות את הבובוץ שלהם לבצע משימת הצלה, תוך שימוש בכישורי החיה שלהם (קפיצה, זחילה, עירנות).
תיאטרון יער: לשחק את הסיפורים הגדולים (גילאי ד'-ו')
הקשר ההיסטורי: משחזור הציד לתצפית יערעבור ילדים בוגרים יותר, תיאטרון היער משתנה ממשחק דמיון אישי לחוויה של שחזור וסיפור קהילתי. אנו חוזרים אל שורשי ההתנהגות האנושית: כפי שציידים-לקטים קדומים היו משחזרים את סיפורי הציד וההיתקלויות שלהם סביב המדורה כדי להעביר ידע קריטי, כך אנו משתמשים בבמה הפתוחה של היער. המטרה היא להפוך ממגלם הדמות למתעד שלה – לחקור את התנהגות החיה לעומק, ולשחזר אירועי טבע אמיתיים שקרו במחנה או ביער.
משחק מקדים- חימום
- עומדים במעגל. ומנחים בסבב של המעגל. כל ילד בתורו מציג את החיה שהוא בחר לשחק, עושה צליל ותנועה שלה. כל השאר חוזרים אחריו. ככה עוברים את כל המעגל.
- כשמסיימים מבקשים מכל הילדים להיות לרגע החיות שהם בחרו. ואז מכריזים "1,2,3 ו…". ברגע ההכרזה כל ילד צריך לבחור חיה של ילד אחר מהמעגל ולהפוך להיות היא… ואז מכריזים שוב ושוב…
שלבי הפעילות: מאיסוף מידע לשחזור
1. איסוף הסיפור וחקירת ההתנהגות.
הקבוצה בוחרת סיטואציה לשחזור:
- סיפור מחנה: מפגש של שועל שהגיע לפח, דרך שבה חסידה קיננה ליד האוהלים, או אירוע מרכזי שקרה בין בעלי החיים שראינו.
- סיפור טבע: סיפור מוכר על חיי חיות הבר (כמו נדידת ציפורים, הקרב על טריטוריה, או התחמקות של נחש). דגש: על הילדים לחקור: איך החיה באמת זזה? מהי שפת הגוף שלה? (לדוגמה: איך חתול מתכופף לפני זינוק, איך איילה מרימה את האוזן, או באיזו דרך נחש זוחל על סלע).
2. חזרת התנועה והדחף
בשלב זה אנו מדייקים את המעבר ל"עור" החיה.
- התמקדות בדחף: לא רק איך נראית התנועה, אלא מה מניע אותה? (הפחד שמניע את הנטרף, הרעב שמניע את הטורף, הדאגה שמניעה את ההורה).
- סאונד ומקצב: משתמשים בקולות אמיתיים (ללא דיבור אנושי) כדי לבנות את הדרמה. הילדים מתרגלים לעבוד כקבוצה (להקת זאבים, עדר צבאים) וליצור תנועה סינכרונית.
3. שחזור הסיפור (התיאטרון הדרמטי)
הקבוצה מציגה את הסיפור שנבחר בפני שאר חברי המחנה.
- במה פתוחה: היער הוא התפאורה הטבעית. הילדים מנצלים את הצללים, השיחים והסלעים כדי ליצור אמינות – מקום המסתור צריך להיות מוסתר באמת.
- נקודת שיא: בדומה לסיפורי הציד הקדומים, חשיבות השיחזור היא בנקודת המפגש או הקרב המכריע. זה המקום שבו הרגשות של החיה והידע על הטבע מתחברים יחד לחוויה חזקה ובלתי נשכחת.